אדם ברוך עם שרון
שרון מתגלה כאן כאדם רך, תנועות רכות ועגולות כי בעיקר כשמספר על עצמו כילד, על בית הוריו, על התבגרותו ועל אהבתו ארץ ישראל.
הוא מתעורר בשפת גופו כשהדברים פחות נעימים לו ואז הוא מתגלה כיותר אסרטיבי כשמניע יותר את ידיו והבעות פניו מתקשחות, אבל עדיין מורגש שהוא בוטח במראיין שאוהד אותו ויושב מולו מכווץ כשידיו אסופות והוא כך גם מקטין את עצמו מול שרון, מה ששרון אוהב.

שרון בראיון לדן מרגלית
בראיון של דן מרגלית עם אריק שרון עשר שנים אחרי מלחמת יום הכיפורים, דן מטיל על אריק האשמות רבות לטענת מתנגדיו של שרון.
אני מוצאת בשפת הגוף של שרון המון כאב, התרגשות ולחץ מכעס, על כל מה שמאשימים אותו.
בגדול הוא דובר אמת פרט לקטע אחד בו הוא מתגלה שמישהו לא אמין וניתן לראות את זה כשעיניו עולות מעלה ושמאלה שלנו הצופים...
הוא נראה כמי בטוח בכל מה שעשה במלחמה ובטענותיו שבעיניו נכונות, מאשים קשות את כל האחרים ולא מוותר.
על פניו נראה לחץ וכעס.

פגישת רוה"מ שרון במשרדו עם לוחמי חט 600 ממלחמת יוה"כ
הפגישה נערכה כנראה ב- 2005, שנה או פחות מאז נפל למשכב ושקע בתרדמת. שרון נפטר ב- 11/1/2014 לאחר שהיה כ-8 שנים בתרדמת.
קטע של סרטון מתחילת הפגישה הזאת שמבטא הרבה כאב, אי נוחות מהסיטואציה.
הוא נבוך כשפוגש אותם ופיו מתייבש מההתרגשות כשמדבר אליהם עם חיוך מבוכה והתנצלות מדוע כביכול נשכחו בסיפורי הלחימה במלחמת יום הכיפורים. מסביר להם תוך התנצלות את הסיבות לאובדן הקשר איתם.
הנושא נראה כואב מאד לשרון שאהב מאד את חייליו וגם כראש ממשלה, חש שנעשה להם עוול ומצא זמן לשבת ולשמוע אותם.
החטיבה איבדה רבים ממפקדיה וחייליה, וקשה לשרון המעמד הזה.
זהו אחד הקטעים הנדירים בהם שרון נראה כל כך נבוך וכואב.